קולנוע נטוש, שוק פיליפיני - ומקלט גרעיני: מסע אל סודות התחנה המרכזית בת"א

התחנה המרכזית החדשה בתל אביב, פיל לבן ומבוך בטון, מסתירה עולמות מקבילים: קומות נטושות, מוזיאון יידיש, שוק פיליפיני, קולנוע נטוש, מקלט גרעיני ומושבת עטלפים. הכתבה סוקרת את הכישלון האדריכלי של האדריכל רם כרמי, את תוכניות הסגירה שנדחות שוב ושוב, ואת המפגע הסביבתי הכבד שיוצרים מאות האוטובוסים בלב שכונות מגורים.

התחנה המרכזית החדשה בתל אביב, הידועה כשנואה בישראל, היא הרבה יותר ממבוך בטון ומפגע סביבתי. מתחת לפני השטח מסתתרים עולמות מקבילים מרתקים: קומות שלמות נטושות וחסומות, מוזיאון יידיש "יונג יידיש" ובו עשרות אלפי ספרים, שוק פיליפיני שוקק בסופי שבוע, קולנוע נטוש משנות ה-90 עם כיסאות ומקרנים מאובקים, מקלט גרעיני ענק המסוגל לאכלס עשרות אלפי בני אדם, ומושבת עטלפי פירות ענקית בקומות התחתונות. האדריכל חתן פרס ישראל רם כרמי תכנן את התחנה כ"עיר בתוך בניין" בהשראת תפיסות ברוטליסטיות, אך התכנון הסבוך, חוסר האור הטבעי והשינויים הרבים שהוכנסו הפכו אותה לסיוט ניווטי. למרות הבטחות חוזרות של משרד התחבורה ועיריית תל אביב לפנות את התחנה ולהעביר את הפעילות לטרמינלים חלופיים, תוכניות הסגירה נדחות שוב ושוב בשל קשיים משפטיים, תקציביים ולוגיסטיים. הכתבה מציגה את הניגוד בין החזון הגרנדיוזי של שנות ה-60 לבין המציאות המוזנחת של אחד המבנים המורכבים בישראל.