בית משותף אמיתי
יובל אלבשן מנתח את המהלך של יואב סגלוביץ ומנסור עבאס להקמת בית פוליטי משותף, ומשווה אותו למק"י ההיסטורית. הוא טוען כי השותפות החדשה, בניגוד לקודמות, אינה מוותרת על זהויות לאומיות אלא נושאת אותן בגאון, ובכך עשויה לעקוף את מלכוד הציונות. סגלוביץ, שייתכן וירוץ ברשימת רע"ם, יכול להוכיח שהחומה מ-1965 אינה חוק טבע.
יובל אלבשן, בטור דעה, מנתח את המהלך הפוליטי של יואב סגלוביץ ומנסור עבאס להקמת בית פוליטי משותף ליהודים וערבים. הוא משווה זאת למק"י ההיסטורית, שקמה ב-1948 על ידי יהודים וערבים והייתה הבית הפוליטי היחיד שבו ישבו יחד כשותפים שווים, אך התפלגה ב-1965 לפלג יהודי (ששמר על השם) ופלג ערבי (רק"ח). מאז, רק יחידים חצו את הקווים. אלבשן טוען שהמהלך הנוכחי הוא הדבר הקרוב ביותר לבית משותף אמיתי מאז, משום שהוא אינו דורש מהשותפים לוותר על זהויותיהם הלאומיות: סגלוביץ אוחז בגאווה בזהותו הציונית, ועבאס אינו מסתיר את זהותו הפלסטינית. זה מה שהופך את מעשיהם לחסרי תקדים. הוא מציין שעבאס ואנשיו יכריעו אם הבית יוקם, אך סגלוביץ יקבע כיצד יחולקו חדריו. אלבשן מדגיש שהבית החדש אינו נשען על סמלים וסיסמאות, אלא על שאיפה להבאת תוצאות אמיתיות בשטח, ונוכחות סגלוביץ עם הישגיו במלחמה בפשיעה הערבית נועדה למשוך מצביעים ערבים המחפשים תיקון אמיתי. הפונקציונליות הזו עשויה לאפשר להם לעקוף את מלכוד הציונות, שהכשיל יוזמות קודמות כמו "ברית שלום" ו"האיחוד" של מאגנס. אם המהלך יצליח וסגלוביץ יגיע לכנסת ברשימת רע"ם, הוא יוכיח שהחומה מ-1965 אינה חוק טבע וייתן תקווה לשותפויות דו-לאומיות אמיתיות. אלבשן מסכם שסיכויי ההצלחה נמוכים, אך גם כישלון לא ימחק את תפארת הרגע.