מדינה אינה נוצרת מהכרה: בין דימוי לבין יכולת שלטונית
משה אלעד משיב למאמרו של פרופ' דניאל פרידמן, שטען כי מדינת פלסטין כבר קיימת בפועל. אלעד מבחין בין הכרה בינלאומית לבין ריבונות אפקטיבית, וטוען כי הרשות הפלסטינית אינה עומדת במבחני המדינה: אין לה מונופול על הכוח, היא סובלת ממשבר לגיטימציה פנימי, מוסדותיה חלשים, והיא מפוצלת בין עזה ליהודה ושומרון. הוא מדגיש כי הכרה אינה תחליף לבניית מדינה, ושואל אם לאחר הכרה תהיה זו מדינה המסוגלת למשול.
משה אלעד, מזרחן ובעבר מושל ג'נין ובית לחם, משיב למאמרו של פרופ' דניאל פרידמן שטען כי מדינת פלסטין כבר קיימת בפועל. אלעד מבחין בין לגיטימציה בינלאומית לבין ריבונות אפקטיבית, וטוען כי הכרה אינה יוצרת מדינה. הוא מפרט חמישה מבחנים שבהם הפלסטינים נכשלים: היעדר מונופול על הכוח, משבר לגיטימציה פנימי, חולשת מוסדות, הפיצול בין עזה ליהודה ושומרון, והמעבר מתנועת שחרור למדינה. הוא מזכיר את חמאס כ'מדינה בתוך מדינה' בעזה, ואת כינויו של אבו מאזן 'ראש עירית רמאללה'. אלעד מדגיש את הלקח מ-7 באוקטובר: ישות בעלת שטח ואוכלוסייה אינה בהכרח מדינה אחראית. הוא דוחה את ההשוואה לאירופה, שכן שם השלום התאפשר לאחר בניית מוסדות דמוקרטיים ופיוס היסטורי. לסיכום, הוא שואל אם לאחר הכרה תהיה זו מדינה המסוגלת למשול או רק שם חדש לבעיה ישנה.