חפיר של פופוליזם: כשהביטחון הלאומי חזר לתקופת האבן
שרי הממשלה בן גביר וסילמן הציגו תוכנית להקיף את כלא קציעות בתנינים כ'מכשול חי'. המאמר, פרי עטם של שלושה כותבים, תוקף את התוכנית כבלתי חוקית, פופוליסטית ומסוכנת, תוך שהוא מצטט את המשפט העברי, המשפט הבינלאומי ושיקולים מבצעיים. הכותבים טוענים כי מדובר בנסיגה טכנולוגית ובבזבוז כספי ציבור, וכי התנינים נועדו להזין את הפיד של הבוחרים.
שרי הממשלה איתמר בן גביר ועידית סילמן הציגו תוכנית להקיף את כלא קציעות בתנינים כ'מכשול חי' למניעת בריחות. המאמר, פרי עטם של מוחמד ותד, טל מימרן ואליקים רובינשטיין, תוקף את התוכנית כצעד פופוליסטי, בלתי חוקי ומסוכן. הכותבים טוענים כי ההחלטה חורגת מסמכות (Ultra Vires) שכן אין בחקיקה הישראלית סמכות לשימוש בחיות טרף כאמצעי כליאה, ופוגעת בכבוד האדם של האסירים. הם מצטטים את המשפט העברי, האוסר על גידול חיה רעה, ואת האמנות הבינלאומיות נגד עינויים, שלישראל מחויבות אליהן. מבחינה מבצעית, הם מציינים שתנינים הם זוחלים בעלי דם קר, שאינם פעילים בלילות חורף קרים, ולכן אינם מהווים מכשול אמין. הם מוסיפים כי התוכנית גובלת בהתעללות בבעלי חיים ובבזבוז כספי ציבור, בעוד שמערכת הכליאה סובלת מתשתיות קורסות וצפיפות. המאמר מסיים בקביעה כי התנינים נועדו להזין את הפיד של הבוחרים, ולא להרתיע אסירים.