1959 מול 2026: אותו שסע - אבל מנהיגות מסוג אחר לגמרי | אפרים גנור

טור פרשנות המשווה בין המשבר העדתי של 1959, שהגיע לשיאו במהומות ואדי סאליב, לבין השסע העדתי המתמשך בישראל של 2026. הכותב, אפרים גנור, מעמיד מול עיני הקורא את דמותו של דוד בן-גוריון, שנאבק בעניין לבון והיה מוכן לוותר על השלטון למען עקרונותיו, לעומת ראש הממשלה הנוכחי בנימין נתניהו, שלטענתו נאמן בראש ובראשונה לשרידותו הפוליטית.

טור פרשנות מאת אפרים גנור, המתפרסם במעריב, משווה בין שתי תקופות בהיסטוריה הישראלית: 1959 ו-2026. הכותב מתאר את האווירה הציבורית ערב הבחירות ב-1959, שהייתה לכאורה יציבה אך התחתרה תחת מתחים עדתיים שהגיעו לשיאם במהומות ואדי סאליב בחיפה. הוא מציין כי למרות המהומות, מפא"י בראשות בן-גוריון זכתה ב-47 מנדטים, הישג השיא שלה. עם זאת, הממשלה נפלה תוך פחות משנתיים בשל פרשת לבון. בנקודה זו עומד ההבדל המרכזי שמציג הטור: בעוד בן-גוריון דרש לפתוח מחדש את הפרשה ולחקור עד תום מי נתן את ההוראה שגרמה ל'עסק הביש', תוך סיכון שלטונו, הרי שראש הממשלה הנוכחי, בנימין נתניהו, נאמן בעיקר לשרידותו ולהמשך כהונתו. הטור משתמש בהשוואה היסטורית זו כדי לבקר את מנהיגותו של נתניהו, תוך הצגת בן-גוריון כמודל של מנהיג עקרוני המוכן להקריב את השלטון.